יום הזכרון לשואה ולגבורה – סיפורה של קריסטינה לינדן

קריסטינה לינדן נולדה ב-9 בספטמבר 1942 בגטו ורשה. הוריה הבריחו אותה החוצה מהגטו הסגור בהיותה תינוקת, ולאחר מכן ניסו להימלט ונרצחו על ידי הגסטאפו. בני משפחתה נשלחו למחנות ההשמדה ומרביתם נספו. זוהי תמצית מתוך דבריה:

“בחודש יולי 1942, כחודשיים לפני שנולדתי, ערב תשעה באב, החלו הגרמנים בגירוש הגדול מגטו ורשה. פעמים רבות היו הנאצים פועלים במועדי חג ומועד אצל היהודים, גם כדי להפתיע ולתפוס אותם לא מוכנים, וגם כדי להפריע בחגים של היהודים ולהשפיל אותם.  במהלך פעולת הגירוש, שלושה ימים לפני שנולדתי, ב-6 בספטמבר 1942, הוכרחו אסירי הגטו להתאסף בכיכר זמנהוף ורחוב גנשה. במהלך הסלקציה, אמי רות החזיקה מעיל גשם על בטנה ההריונית והצליחה להסוות את ההריון שלה. אמי הסתירה את הריונה כי באכזריות של הנאצים, אילו היו מזהים את הריונה, לא הייתי כאן היום.

להורי ליאון ורות, שכונו בשמות החיבה לוטק ורותקה, היה חדר קטן במתחם סדנת העבודה של שולץ Schultze. ב -9 בספטמבר 1942 נולדתי באותו חדר. אמי נתנה לי את השם קריסטינה קרישיה. יהודים בסדנה שיחדו את השומרים הגרמנים כדי שיאפשרו להורי לשמור עלי. בהיותי תינוקת נעטפתי בניירות של עיתונים, וחברה פולניה קרובה, מארי גסינקה (Mary Gasinska), הבריחה אותי בסל נצרים לצד הארי. נלקחתי לזולבין (Zolwin), כפר ליד ורשה. אישה פולניה, הגברת מיכאלינה יאנישבסקה (Janiszewska) הסכימה לקבל אותי אליה. גברת יאנישבסקה קיבלה כסף לאחזקתי וטיפלה בי במשך כמעט חמש שנים.

את הורי רצחו הנאצים, ויתר בני משפחתי נרצחו בגזים. אחות של אבא שלי שרה ובעלה ברנרד שרדו, ואחרי המלחמה הם באו לבקר אותי אצל גברת יאנישבסקה. במשך שנתיים הם חיפשו את הבן שלהם ולא מצאו. בסופו של דבר חזרו לקחת אותי והתחילו בהליך אימוץ. נותרתי אצל המשפחה הפולנית עד לשנת 1947 כשהייתי בת חמש שנים. לפי העדות של גברת יאנישבסקה שניתנה לאחר המלחמה, את שמי נתנה לי אמי. כל חיי חשתי שאני לא רוצה לשנות את השם קריסטינה למרות שהיה בכך צליל זר. כשקראתי את העדות של גברת יאנישבסקה, הבנתי שהאינטואיציה שלי היתה נכונה. בעדותה סיפרה גם, שהורי רצו להציל אותי כי חששו שלא ישרדו את המלחמה. שאמי בכתה והיה לה קשה לתת אותי. שאמי ביקשה שתשמור עלי וכך הבטיחה לה. וכשנסעה עמי ברכבת משם, שמעה באזניה כל הזמן את הבכי של אמי.

שרה וברנרד אימצו אותי, אך לא סיפרו לי שאני מאומצת או שהיה להם בן. על השואה לא דיברו ולא הזכירו את חיסול היהודים וההשפלה. רק כשהייתי בת 12, בשנת 1954, נחשפתי במקרה לניירות משפחה שונים וגיליתי שאני מאומצת.

בשנת 1962 עליתי לישראל. הורי המאמצים עלו לאחר מכן. נישאתי בישראל וילדתי שתי בנות, רות ויעל.”

Smuggled out of Warsaw Ghetto, child spent five years with Catholic ‘mom’