מילים לכבודה וזכרה של שלומית יאיר ז”ל


סרן שלומית יאיר ז”ל (הצילום מתוך אתר ההנצחה של עיריית רעננה)

היינו שכנים קרובים פעמיים: האחת ברעננה בה גרנו ולמדנו, והשניה בבסיס חיל האוויר רמון, בו חלקנו זו לצד זה “ורודית”, שהיתה מן מבנה יביל שקראנו לו גם וילה, סוג של חדר וחצי שירותים ומקלחת. אני בתפקיד של קצין ל”א של מערכות מוטסות ושלומית מונתה להיות קצינת המבצעים הראשונה של טייסת האפצ’ים הראשונה אז “פתן”, בסמוך לכך שהארגזים עם חלקי המסוקים הגיעו להרכבה בבסיס שלנו.

שלומית ואני היינו קרובים גם כי היינו “הבת של” ו”הבן של” – וגם אבא שלי תא”ל ג’קי חזקיה ז”ל היה מהירוקים, כמו שאבא של שלומית אלוף יורם יאיר יבדל”א בא מהירוקים. זו גם הסיבה שאצלנו בחיל האוויר זה לא ממש שינה. כל אחד ניסה להיות בכחולים בלי הייחוס המשפחתי ולעשות מה שעשינו בעצמנו, הכי רחוק שאפשר מהקריירה הצבאית של האבות. פרגנו אחד לשני עם כל דבר שעשינו ותכננו קדימה. היינו נפגשים בערב בחדרים וגם בחדר האוכל: סביב שולחן עגול ישבנו עם חבורת הקצינים הצעירים ושלומית היתה מקסימה את כולם עם חיוך ענק ואור בעיניים.

שלומית היתה פורצת דרך ובאמת בדברים שהשתתפה בהם היתה תחושה של “עושים היסטוריה”, המון דברים קרו בפעם הראשונה – הקמת הטייסת, איך שהמסוקים הגיעו, פעם ראשונה שהורכבו, פעם ראשונה שטסו בארץ. גם כשהתחילו לעשות גיחות מבצעיות ושימוש בציוד המתקדם שהיה עליהם. לטייסת החדשה נבחרו האנשים הכי מוצלחים שהיו בחיל האוויר, ביניהם אנשי צוות אויר ספורים שלא מזמן חזרו מנסיעה מיוחדת מחו”ל בה למדו לתפעל את המסוק. ושלומית. שהיתה חייכנית ומאירת פנים אבל גם רצינית ושקועה בעבודתה, כל כולה מסורה למשימה הייחודית ששמחה לקבל, כשותפה לפרויקט להרים את המטוסים האלה לגיחות מבצעיות הכי מהר שאפשר. תרומתה היתה מורגשת, והיא היתה שותפה להכנות לתדריכים ולתחקירים, כולל באמצעים ובמבצעים הכי סודיים שהיו.

עד שהגיע יום חמישי אחד, טיסות הלילה בוטלו כי היה “מזג אויר” כמו שקראנו לזה, וחצי מאנשי צוות האוויר של הטייסת, ארבעה במספר, יחד איתה, יצאו הביתה.

כך נכתב בתיאור האירוע:

“בתאריך 13 בדצמבר 1990 בוטלה גיחת לילה בטייסת “הצרעה”, שהייתה באותה עת בתקופת ההרצה כטייסת פתן, בשל מזג אויר גרוע. ארבעה מטייסי הטייסת החליטו לצאת הביתה ולשם כך קיבלו את הססנה הכנפית. הם צרפו אליהם לטיסה את קצינת המבצעים של הטייסת סגן שלומית יאיר. דקות מספר לאחר ההמראה, כפי הנראה בעקבות ורטיגו שאליו נקלע הטייס, פגע המטוס בצלע הר והתרסק. יושביו, סרן עופר זהרוני, סגן זיו גרוך, סרן גדעון זכאי, סרן דני נובוגרוצקי וכן סגן שלומית יאיר, נספו בתאונה.” (מתוך אתר “מרקיע שחקים“).

קשה לתאר את ההלם והכאב שאחזו בכולנו עם היוודע האסון הכבד. כל שם שנאמר מהחברים האלה, פגע עמוק כמו חץ בלב. מי שהכיר יודע, מגיע להם כל שבח וכבוד של גיבורים. שלומית שהיתה חלק בלתי נפרד מהטייסת והחיים בה, היתה שותפה גם למוות עם חבריה הלוחמים.

שלומית היתה דמות אהובה, מלאה בשמחת חיים ומעוררת השראה. היה בה שילוב נדיר של רגישות, רצינות תהומית ודבקות במשימה. שלומית אהבה את החיים, את בני המשפחה והחברים, והם אהבו אותה בחזרה.

אזכור אותה תמיד, עם חיוך ענק ואור בעיניים.

יהי זכרה ברוך.

דור חזקיה

https://www.makorrishon.co.il/news/70417/